בשעות אלו שרוחות מלחמה מנשבות מעלינו, אני שואל את עצמי: מה אמת ומה פיקציה. פוליטיקאים משוכנעים שבאמצעות יצירת מפלצת חיצונית, הם יצליחו להציל את עורם: "אין פתרון לקסאמים מעזה, אז בוא נמצא אויב עוד יותר גדול". הניסוי האחרון אצלנו של שנה שעברה - מלחמת לבנון השנייה, לא ממש הצליח להם. לפני כמה ימים קראתי מאמר שהתפרסם במגזין 'מדיניות חוץ'. הכותבת מסבירה כי הדבר היחיד שיציל את ידידנו מטהרן אחמדיניג'אד מקריסה פוליטית, זו מתקפה צבאית מצד ארצות הברית. יתכן והדבר היחיד שיציל את כבוד הנשיא בוש בעיראק, זו מתקפה על איראן (לכתבה של רשת חדשות פוקס מהערב, הקליקו כאן). מה יציל את הממשלה אצלנו - מלחמה עם סוריה?! ם
עם תחילת המאה ה-21, כשמהפכת הטכנולוגיה התקשורתית בשיאה, שבמסגרתה ללמעלה מ-20 אחוז מבני האדם היכולת לדעת בזמן אמת מה קורה בקצה השני של הגלובוס, עוסקות מגוון רשויות שלטון בסוגיית ניהול תדמית מדינתן בדעת הקהל העולמית. לתדמיתה של מדינה יש השפעה ישירה על הצלחתה בשדה התחרות העולמית, בקידום כלכלתה וברווחת תושביה, בביצוע מהלכים מדיניים, בקידום רעיונות ואידיאולוגיה. הצורך הזה קיבל משנה תוקף בארצות הברית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר והכרזת המלחמה נגד הטרור הבינלאומי. בישראל גבר הצורך בניהול תדמית המדינה עם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה והטלת הספק בלגיטימיות הקיום של מדינת לאום יהודית